פסק-דין בתיק תא"מ 49062-02-11

בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שארעה בשטח שיפוטה של המועצה המקומית אבן יהודה בכיכר שבתחום המועצה, בין רכב הנתבע 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: " רכב הנתבעים"), לבין רכב בבעלות התובעת (להלן: " רכב התובעת"). הנתבעים הגישו הודעת צד ג', נגד המועצה המקומית אבן יהודה, בטענה שבשל מחדליה ובעיקר בשל העובדה שהכיכר הייתה חשוכה ולא היה תמרור, ארעה התאונה.

נסיבות קרות התאונה אינן שנויות במחלוקת אמיתית - נהגת הרכב בבעלות התובעת, נסעה בלילה בסמוך לכיכר בשטח המועצה, לטענתה המקום היה חשוך, מדובר היה בלילה גשום, הכביש התאפיין בעליות וירידות, טרם הכניסה לכיכר לא הבחינה נהגת התובעת, כי מדובר בכיכר ולפיכך המשיכה בנסיעה ישרה, עלתה עם הרכב על הכיכר, פגעה ככל הנראה בפנס תאורה נמוך שהיה במקום, כרית האויר נפתחה, הרכב נפגע באיזור הפנס הקדמי השמאלי. לדבריה, התקשרה לאביה וזה אמר לה לשים משולש ולעזוב את הרכב וכך עשתה. נהגת התובעת העידה, כי שמה משולש באחורי הרכב, אולם יכול וזה נפל וכן, כי לא הפעילה וינקרים, לא הודיעה למשטרה או למוקד העירוני על כך שהמכונית במקום, אף שחשבה שיכולה לקרות תאונה נוספת במקום.

הנתבע 1, נסע גם הוא באותו כביש, בשעת לילה מאוחרת, גם לטענתו הכביש היה חשוך מאוד ולא הבחין, כי במקום ישנה כיכר, גם הוא רצה להמשיך ישר ועלה על הכיכר, באותו מקום בו נמצא רכב התובעת, פגע ברכב התובעת והעיף אותו לסלעים במקום - כתוצאה מפגיעה זו רכב התובעת נפגע באופן קשה מאחור. הנתבע 1, העיד בכנות שנסע במהירות של כ- 70 קמ"ש, אף שמותרת נסיעה במהירות של כ- 50 קמ"ש וכי בעת התאונה היה במהלך האצה. הנתבע העיד, כי הכביש שהוביל לכיכר היה מואר אבל הכיכר עצמה לא הייתה מוארת, ולא ניתן היה לזהות שמדובר בכיכר. לדבריו, בבוקר כולם הגיעו -  אנשי המועצה וגם הנהגת של הרכב, ובערב באה חברת אבטחה, עבר ג'יפ והם אמרו שהכיכר הייתה חשוכה וגם לפני כן הייתה תאונה.

מטעם המועצה המקומית, העיד מזכיר המועצה, לדבריו היה מדובר בחג הפורים, באותו מועד היו פתוחות רק שתי כניסות לאבן יהודה, והשערים של הכניסה והיציאה ניזונים מהתאורה של הרחוב, כך שבלתי אפשרי שהתאורה לא עבדה. לדבריו, את הכיכר רואים למרחוק. מזכיר המועצה העיד, כי בכיכר עצמה ישנם 4 פנסים 3 בכל קרן, וכי גם על הכיכר עצמה יש תאורה אולם מערכת תאורה זו נפרדת מתאורת הרחוב ולכן לא ניתן לקבוע כי גם תאורה זו עבדה (עמ' 9 שורות 21-18 לפרוטוקול). מזכיר המועצה הדגיש, כי מערכת התאורה במועצה מתוחזקת באמצעות קבלן שמגיב לפניות וגם בודק עצמאית את התאורה אחת לשבוע. מזכיר המועצה הוסיף עוד, כי בגלל שהיה מדובר בערב מיוחד, היו במקום סיירים, אך אלו ככל הנראה לא מצאו לנכון לטפל ברכב הראשון שכן הוא לא הפריע. מטעם המועצה הוגשו תמונות המראות את מצבה של הכיכר כיום, כאשר בפתח הכיכר נראה תמרור. מזכיר המועצה העיד כי התמרור מאז ומעולם היה שם, אך לא הובאה כל אסמכתא לכך, מה גם שהסתבר כי בוצעו שיפוצים באיזור מאז התאונה, אף כי מזכיר התאונה טען כי למיטב זכרונו לא היו שיפוצים בקטע הרלוונטי. 

דיון והכרעה

נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת של ממש ששעה שרכב הנתבעים פגע ברכב התובעת בעומדו בכיכר ולא על הכביש, עיקר האחריות לתאונה רובצת על נהג הנתבעים, מה גם שנהג הנתבעים הודה בהגינותו, כי נהג מעל המהירות המותרת והיה במהלך האצה בעת התאונה.

שאלה היא, האם יש מקום להשית אשם תורם על נהגת התובעת שהותירה את הרכב במקום לאחר התאונה, כאשר זו העידה, שסברה שעשויה להתרחש תאונה נוספת דומה שכן לא ניתן לראות את הכיכר ועל אף זאת, לא ראתה להודיע למוקד העירוני או למשטרה, על קיומו של הרכב. כזכור, נהגת התובעת אמרה, כי שמה משולש זוהר בצמוד לחלון האחורי של הרכב, אך לא שללה את האפשרות כי המשולש הזוהר נפל ומשכך לא יכל הנתבע להבחין כלל ברכב, אלא כאשר היה במצב בו אינו יכול למנוע את התאונה. בנסיבות, לא מופרך היה להותיר את הרכב עם אורות מהבהבים, או למצער ליידע את הגורמים המוסמכים ברשות על מנת שישימו אמצעי התרעה בסמוך לרכב. אכן הרכב חנה על הכיכר ולא בלט אל הכביש, אך גם בנסיבות אלה, כאשר נהגת התובעת העידה שצפתה אפשרות של תאונה דומה נוכח היות המקום חשוך וחוסר האפשרות להבחין בכיכר, אני קובעת כי זו התרשלה כלפי עצמה בהותירה את הרכב באופן האמור ומשכך יש לייחס לה אשם תורם  בשיעור של 10%.

עיקר השאלה בתיק זה מוסבת כלפי אחריות צד ג', דהיינו המועצה המקומית אבן יהודה, וזאת בשל טענת שני הנהגים כאחד, כי הכיכר הייתה חשוכה ולא מתומררת כך שלא ניתן היה להבחין כי ישנה כיכר במקום.

נדמה שלא יכולה להיות מחלוקת, כי רשות מקומית אחראית למפגעים הקיימים בכבישים המצויים בשטחה, עם זאת אחריות של רשות מקומית או כל בעל חזקה אחר במקרקעין, אינה בלתי מוגבלת ואינה מאיינת את אחריותו של הנהג הסביר לנהוג בסבירות.  אחריותה של הרשות המקומית, ככל אחריות, מקורה בהפרת חובת זהירות, חובת זהירות בין מושגית ובין קונקרטית, הנבחנת על בסיס פעולתו והתנהלותו של האדם או בנסיבות שבפני הרשות הסבירה. הרשות הסבירה, אינה רשות מושלמת, וגם אם ימצא קיומו של מפגע מינורי או כזה שלא ניתן לצפותו ולמגרו בו ברגע (כגון שריפת נורה), לא תחוייב הרשות.

במקרה דנן, עדות שני הנהגים, כי הכיכר הייתה חשוכה ולא מתומררת כיאות ולא הבחינו בה כלל, מהימנה עלי, מה גם שעצם קרות שתי התאונות זו אחר זו באותו מקום בדיוק, כאשר הנתבע פוגע בפגוש של רכב התובעת ומעיפו אל הסלעים, מהווה ראיה נסיבתית בעלת ערך ראייתי עצמאי ומעידה שהנהגים אכן לא הבחינו בעיקול של הכיכר וביקשו להמשיך נסיעתם ישר במתווה הכביש.

בידי הרשות היו כל הכלים לסתור את טענות הנהגים, אך לטעמי היא לא הרימה את הנטל. העד היחיד שהעיד מטעם הרשות היה מזכיר המועצה, שהעיד עדות כללית על מתווה הכביש, על מצב האורות בדרך כלל ואופן בדיקתם, אך לא היה מסוגל לתת עדות ספציפית על מה שארע באותו זמן. למעט תמונות עדכניות שלא הוכח שהן משקפות את מצב הכיכר והתמרור בעת הרלוונטית לא הגישה הרשות דבר וחצי - לא הוגשו המסמכים שיוכיחו את התמרור שהחליטה ועדת התנועה להציב במקום ולא הוגשו אישורים על הצבתו; לא הובא לעדות הקבלן האמון על בדיקת התאורה אחת לשבוע כנטען ולא מנהל מחלקת התשתיות הממונה עליו; לא הובא לעדות מי מן הסיירים שלפי הטענה הסתובבו ביישוב באותו ערב, על מנת שניתן יהא להתרשם מעדותם בנוגע למצב הכיכר והמועד בו גילו את התרחשות כל אחת מן התאונות; לא הובא כל דו"ח מן המוקד העירוני, המעיד על הפעם הראשונה שגלתה הרשות על קיומה של התאונה, גם לא הובא כל עד או מסמך שיש בהם כדי לתת מושג על כמות התאונות שהתרחשו בכיכר זו בשעות הלילה, למעט מיטב זכרונו של מזכיר המועצה כי לא התרחשו תאונות במקום (השווה תא"מ 20573-10-09 שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' עירית ראשון לציון (28/12/2010)). 

מזכיר המועצה העיד, כי שערי היישוב ניזונים מן החשמל ברחובות כך שבלתי אפשרי שתאורת הרחוב לא דלקה - טענה שנטענה לראשונה באולם בית המשפט מבלי שנתמכה במסמך או חצי מסמך להוכיחה - מכל מקום, בד בבד העיד מזכיר המועצה, כי לכיכרות יש מערכת תאורה נפרדת ואין בידו להעיד אם זו עבדה באותו הערב. נהגת התובעת, העידה, כי מכוניתה נתקלה בעמוד תאורה נמוך על הכיכר, ואור זה לא דלק, כך שיש אינדיקציה טובה לטענה, כי התאורה בכיוון הגעת רכבי התובעת והנתבעת בכיכר עצמה לא פעלה. 

ממכלול הראיות שהוצגו לעיוני, אני קובעת כי הוכח ברמת ראיות של מאזן הסתברויות, כי הכיכר בה ארעה התאונה הייתה חשוכה והיה קושי להבחין בה באותו הערב. כאמור, לא הוכח קיומו ומקומו של תמרור לפני הכיכר ולא נסתרה טענת העדים, כי הכיכר הייתה חשוכה ומשכך המפגע שנוצר תרם להתרחשות התאונות, זו אחר זו, באותו מקום בדיוק. כמפורט לעיל, המועצה המקומית, שבידה השליטה על המסמכים והעדים שיכלו לשלול את רשלנותה ולסתור את טענות הנהגים, לא טרחה לסתור את העובדות העולות מן הראיות. 

מאידך, אני מוצאת כי דרך נהיגתו של הנתבע הייתה רשלנית והובילה במידה רבה להתרחשות התאונה, שכן הוא נהג במהירות גבוהה מדי למתווה הדרך, ובכך שלל מידו את השליטה על התנהלות הרכב, במקרה של שינוי תוואי הדרך.

בנסיבות אלה, אני סבורה שיש לעמיד את שיעור אחריותו של צד ג', במקרה זה, על 30% בלבד.

שיעור הנזק

מדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה ושלא נסתר, עלה, כי הפגיעה שהסב רכב הנתבעים לרכב התובעת הייתה פגיעה קשה בחלק האחורי והקדמי כאחד, דבר שהביא להשבתת הרכב.  גם אם אצא מתוך הנחה, כי חלק מן הנזקים הינם נזקים של התאונה הראשונה, עדיין עלות התיקונים לפי דו"ח השמאי עמדה על 45,090 ש"ח, הרבה יותר משוויו של הרכב כאשר הנזק לחלק האחורי עמד על סכום של למעלה מ- 30,000 ש"ח - כך שניתן לקבוע בוודאות כי הפגיעה הקשה של רכב הנתבעים ברכב התובעת כשלעצמה הביאה להשבתת הרכב ועל כן זכאית התובעת לפיצוי בהתאם לשוויו של הרכב.

שוויו של הרכב לאחר ניכוי השרידים עמד על 24,278 ש"ח, התובעת שילמה עוד שכ"ט שמאי בסך 941 ש"ח (ללא מע"מ), ומשכך ישלמו הנתבעים לתובעת 90% מסכום זה, דהיינו סך של 22,697 ש"ח, צמוד מיום התשלום,  אגרה כפי ששולמה, שכר העדים כפי שנפסק ושכ"ט בסך 11.7%.

צד ג' ישפה את הנתבעים בשיעור של 30% משיעור סכום הנזק שנפסק - דהיינו 6,809 ש"ח צמוד מיום התשלום, בצירוף שכ"ט בסך 1,200 ש"ח ואגרה כפי ששולמה.